<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"א ח"א</h1>
<h2>דף עב.</h2>
אמר לחבירו אם אמכור שדה זו אמכרנו לך וקנו מידו ומכרה לאחר ראשון לא קנה כי אם שני מאחר שאמר ליה סתם ולא פסק ואם אמר לו אמכרנו לך במאה ועשרים קנה שני ואפילו שירצ' ראשון לתת מאה ועשרים לא יתבטל מקח שני ואפילו ידע ראשו' קודם המכירה שרצו לתת לו מאה ועשרים והתנאי לא היה אלא אם כן אמכרנו בזה השיווי במאה וכיון שנתנו לו מאה ועשרים אין כאן תנאי וכתב רב האיי שאם רצה ראשון לתת ק"כ קנה ראשון ומכל מקו' אם התנה בפי' שאפילו נתנו לו יותר שיתננה לו בק' קנה קמ' כי קנו מידו או שכתבו שטר. ועוד פשוט אמר לו כדשיימוה בי שלשה נעשו כמו דיינין והערך יהיה אפילו משנים מגו שלש' כמו בדין ואם כדאמרו תלתא צריכין להסכים כל השלשה ואם אמר כדשיימוה דצריכין להסכים וכל שכן אם אמר כדאמרו בי ד' ואם אמ' שלשה ושיימוה השלשה ואמר יבאו שלש' אחרי' הבקיאין יותר אין שומעין לו בעבודה זרה.
